מה המקצוע הנכון עבורי?
איך אני אמור לבחור דבר אחד שבו אני אעסוק כל החיים?
מה אני אוהב לעשות? מה מעניין אותי?
אני שמח לשתף אתכם בכמה מהתובנות שגיבשתי עם עצמי על החיים ועל בחירת מקצוע נכון לחיים.
כמובן שכל מה שכתוב כאן הוא רק דעה אישית שלי, והוא לא עובדה או מה שנכון או לא נכון עבורכם לעשות.
זאת לגמרי הדעה האישית שלי, מניסיון החיים שלי, העקרונות והערכים שלי.
בעצם מה שהחיים לימדו אותי.
אנחנו אוהבים לעשות הרבה דברים, והדברים האלה גם משתנים עם הזמן ועם החיים.
כל יום אנחנו יכולים לקום עם תחושה חדשה ורצון חדש לגבי מה שבא לנו לעשות היום או באופן כללי, או לגבי נושא חדש שמעניין אותנו ופתאום בא לנו להעמיק בו.
אנחנו כבני אדם משתנים המון. נכון שמשהו בבסיס שלנו נשאר אותו דבר, אבל החיים והחוויות שאנחנו עוברים, השמחות או המאתגרות, מלמדות אותנו דברים חדשים על החיים ועל עצמנו.
ולכן אנחנו משתנים.
ובגלל שאנחנו משתנים, מאוד הגיוני שהעניין שלנו בנושאים ישתנה גם הוא.
לכן, לדעתי האישית בלבד – לבחור משהו אחד ויחיד שאנחנו רוצים להתעסק בו כל החיים הוא לא אפשרי ובטוח שלא הגיוני.
נכון שאני יכול להחזיק בכוח במה שאני עושה "ולשרוד" עד הסוף, אבל למה שארצה לעשות דבר כזה?יש כל כך הרבה אפשרויות ותחומי עניין והיופי הגדול הוא שהכל מתחבר בסוף.
גם שני נושאים שנראים לכם הכי לא קשורים אחד לשני עשויים להתחבר בסופו של דבר.
למה זה ככה לדעתי?
מהסיבה הפשוטה, שהעיסוק שלנו צריך לפתח אותנו כבני אדם (גם מערכת יחסים זוגית או חברית, אבל על זה אולי נדבר בפוסט אחר).
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שהעבודה שבה אני בוחר להעמיק כרגע ולהשקיע בה את הזמן שלי, צריכה בין היתר, ללחוץ לי על נקודות שאני רואה בעצמי כחולשות, או קשיים כלשהם, או מחשבות לא חיוביות, חוסר הערכה עצמית, פחד וכו…
מה שאני בעצם אומר זה שאם העבודה שלכם מאתגרת אתכם, אם אתם רואים שדרך האתגרים האלה אתם משתפרים מול עצמכם כנראה שבחרתם את המקצוע הנכון (לדעתי).
דוגמא ממני –
איש במה מעולם לא הייתי. לעומת זאת, תמיד הייתי חברתי וחברותי.
תמיד התחברו אליי ואהבו אותי כל מיני אנשים. גם אם הם היו מאוד שונים ממני.
אבל אף פעם לא אהבתי ולא רציתי להיות במרכז העניינים.
בעקבות זה, עלו לי שאלות לגבי עצמי –
רן, אין בעיה שאתה לא אוהב להיות במרכז העניינים אבל השאלה הגדולה היא למה?
האם זה בגלל שאתה מתבייש? מפחד?
אם כן, אז כנראה שאתה צריך להתמודד עם זה ולעמוד מול זה.
לתרגל את זה עד שתרגיש בנוח בתוך סיטואציה כזאת. כמו למשל על במה, בהופעה מול אנשים.
האם זה בגלל שאתה באמת לא אוהב להיות על הבמה?
אם כן, אז כנראה שאין לזה שום עניין אצלך.
הבעיה מבחינתי היא שה"לא אוהב" מחביא המון מחשבות ותהיות עצמיות מאחוריו.
הרבה פעמים נראה לנו ואנחנו אפילו בטוחים שאנחנו לא אוהבים נושא, אבל האמת שמסתתרת מאחורה היא שאנחנו לא אוהבים אותו כי אנחנו מפחדים ולא רוצים להתמודד איתו.
הלכתי ללמוד קרקס כשכל הלימודים האלו היו מאוד מנוגדים למה שהרגשתי בפנים כלפי עצמי, לאיך שתפסתי את עצמי.
אין לי הסבר הגיוני איך החלטתי למרות הכל להמשיך ולא לוותר כי ברור שבאותה תקופה לא באמת ידעתי מה אני עושה, פשוט עשיתי.
לספר לכם כמה פעמים בזמן הלימודים הגב שלי היה נתפס לרמה שפיזית, באמת שלא יכולתי לקום מהספה?
באיזה מקרים לדעתכם נתפס לי הגב? בדיוק ביום שאני צריך להציג קטע שאני מפחד ממנו.
בדיוק ביום שצריך לעשות דברים שאני כביכול "לא אוהב לעשות".
עם הזמן, התגברה בי ההרגשה שהבחירה במקצוע הזה נכונה עבורי.
כי החלטתי לעמוד מול הפחד הזה.
שלא תבינו לא נכון, נקלעתי להמון משברים בדרך.
אין לכם מושג כמה פעמים פרשתי ולא רציתי להמשיך יותר, חיפשתי עבודה חדשה ונמלאתי חרדה מהעתיד שלי כי אין לי מושג מה אני רוצה לעשות.
אבל בזכות ההתמדה גיליתי את התובנה המדהימה הזאת שהיום רק עוזרת לי ותורמת לי.
היום אני מצליח לראות שאין משמעות אמיתית לדבר שאני עושה בחיים.
אלא, יש משמעות עמוקה למה שמניע אותי להתעסק דווקא בזה.
המניע צריך להיות (עבורי) התמודדות, ויציאה מאזור הנוחות, וככל שאני מתרגל את זה יותר ככה יותר קל לי שוב לצאת מאזור הנוחות בנושא או בתחום אחר.
זה לא פתרון להכל, וזאת לא תרופת קסם אבל עבורי זה כלי עזר גדול.
ועוד דבר יפה הוא, שכמו שאתם מתפתחים עם עצמכם ולומדים על עצמכם עוד ועוד דברים דרך העיסוק והעבודה שלכם, ככה גם התפיסה שלכם מול מה שאתם עושים בחיים משתנה עם הזמן.
ואז גם המקצוע שבחרתם מתפתח איתכם יחד מול העיניים.
ולכל מקצוע יש קשת רחבה מאוד של דברים שאפשר להתעמק או לעסוק בהם.
ברגע שהרשיתי לעצמי להתמודד, אז גם הרשיתי לעצמי להיות דינאמי בתוך העיסוק שלי ולהתעסק בהמון המון דברים נוספים וחדשים לי.
לדוגמא לא אהבתי לעבוד על המחשב, להתעסק בשיווק, להתעסק במכירות או אפילו להצטלם! (מעניין למה?)
סתם כי אני לא אוהב או שונא?
כנראה שלא, היו בי פחדים שצפו בי כל פעם שהתעסקתי בזה.
אבל כדי למכור את המופע שלי, כדי באמת לקחת את העבודה שלי כמה שלבים קדימה, כדי לכוון גבוה, הייתי חייב להתמודד ולהתעסק בדברים נוספים שלא "אהבתי".
והיום הנה אני יושב כאן מול המחשב, כותב את התוכן הזה, משווק את עצמי, מוכר את המופע שלי ואת התוכן שאני מציע לעשרות לקוחות.
אבל בעיניי זה לא ההישג הגדול. ההישג הגדול הוא שפתאום אני ממש ממש נהנה לעשות את הדברים האלה.
תודה שקראתם עד כאן 🙂
רן מורנו
